תוכן

א) ועתה נחזור לבאר עניו ראשון. ובזה תבין, מה שארז"ל הפעוטות מקחן מקח במטלטלין, מבן ו' שנים ויום א'. ובן ט' שנים, ביאתו ביאה. ומבן י"ג ויום א', אז הוא גדול. והענין, כי כשנכנסין המוחין שהם נה"י דבינה, תוך הז"א, הם יורדין תחלה לו' ספי' שבו, שהם כח"ב דח"ג, והם ו' שנים. ושליש עליון דת"ת שהוא מכוסה, הם ו' שנים וד' חדשים, וכולם בחי' מכוסים. אח"כ כשחוזרים החסדים בסוד או"ח, דרך ספי' אלו עצמם, הם ו' שנים וד' חדשים אחרים, הרי הכל י"ב שנים וח' חדשים. והטעם, שאלו הפרקים ירדו קודם בו' ספי' של ז"א מבפנים, הוא, כדי להגדילו, והטעם שירדו מכתר החסדים, מפני שמכתר היה הטפה. והנה הם הו' שנים וד' חדשים, שהיו בסוד ירידה, וז"ס שלא נתברך יעקב עד שהיה בן ס"ג שנה, כי עד שם היו חסדים מכוסים, ושם נתגלו, בסוד הבקיעה שנבקע. וז"ס אותיות יעקב: יבקע. כי הו' שנים כל א' כלול, י', הם ס', הם הו"ס כחב"ד ח"ג, ועוד שליש המכוסה, הוא ג' שנים אחרות, שליש מי' שנים, והכל ס"ג. וז"ס שם ס"ג, שהוא בבינה, כי בינה מתפשטת עד החזה דז"א, ושהוא ס"ג שנים כנ"ל.